חיזוק האישיות כפיתרון חלקי למאניה-דפרסיה 

הנחת היסוד שלי היא, שאין אדם בעל אישיות מושלמת וחסינה לחלוטין. לכן תמיד יש מקום לחזק ולשפר את אישיותנו. בהתאם, אני מאמין שטיפול פסיכולוגי ממוקד מסוגל לשפר גם את אישיותם של אנשים שהנם חסונים נפשית. כיום, בידי הפסיכותרפיה כלים העשויים לחזק את אישיות המטופל ולהעצים את בעליה. בכך תתאפשר התמודדות משופרת עם החיים בכלל, ובטיפול במאנים-דפרסיבים, התמודדות משופרת עם החולי האפקטיבי בפרט.

לדעתי, בטיפול פסיכודינמי - הניתן למטופלים שאנשי המקצוע העריכו מראש שהם יוכלו לעמוד בו - קיים פוטנציאל הכי מתגמל שקיים היום במדעי ההתנהגות וברפואה הפסיכיאטרית ביחס למאניה-דפרסיה.

אך אליה וקוץ קטנטן בה: בדרך כלל פסיכותרפיה שכזו נמשכת בממוצע שנים אחדות, כרוכה בסבל לא מבוטל, ולפעמים אפילו עלולה להביא לנזקים בלתי הפיכים, כגון: גירושין, וכניסה למצבים אובדניים.

ואני כאן מבקש לחזור בפעם המאה: הבעיה שלי כלל אינה קשורה לעומק הנזקים שעלולים לבוא על המטופל, שהרי כמעט בכל הליך רפואי פיזי עלולים להתרחש נזקים ובכל זאת איש אינו מתלונן. הנה, בדרך כלל רוב הציבור אינו נמנע מניתוחים פיזיים רק מחשש לנזקים שעלולים להתרחש אלא לוקח זאת בחשבון למרות שהם עלולים להיות קשים ואף קטלניים. כמובן, שלפי החוק צריך לפרט למנותח מה מהות הסיכונים ובייחוד מה הם אחוזי הנפגעים. אם רק יש רצון טוב, אפשר לבדוק כל סיכון בעזרת כלים סטטיסטים פשוטים, יחסית ...

לפיכך, הבעיה הגדולה לדעתי היא 'ההסכמה מדעת לטיפול'. כי אם ההסכמה אינה מושגת באופן שבו ברור למטופל לקראת מה הוא הולך ולמה הוא נכנס (כך דורש במפורש חוק זכויות החולה בסעיף 13) היא הופכת בבת אחת - אפילו את הפסיכותרפיה המטיבה ביותר והנפלאה ביותר - לטיפול שלא ניתן בהסכמת המטופל. כלומר, לטיפול שיסודו בתרמית, ושמתבצע באופן שתלטני, פטרוני והעיקר: לא חוקי.

לא פשוט!

שנה טובה ומבורכת לקוראי "מאמרים"
צביאל